טקס הענקת דרגת סגן אלוף למאיר מקס בינט 15.11.1987
הגב' בינט, הבת, בני המשפחה. כפי שכבר נאמר ע"י הרמטכ"ל , אנחנו במאוחר, אולי במאוחר מדי, באים לפרוע חוב ענייני ומוסרי לזכרו של מקס ולכם.
הייתי חבר המטה הכללי בתחילת שנות ה-50, ואני זוכר זכור היטב את הסיפורים שמעטי מעט ידעו על התפקיד המיוחד, רב הסיכונים, ובעל החשיבות ממדרגה ראשונה לביטחון המדינה, שהטיל המודיעין על מקס , ומקס נטל אותו. תפקידו המיוחד בארץ אויב אז, בתנאים של סיכונים וסכנות בלתי רגילים.
אני זוכר חלק מן המידע, ואני ידעתי רק חלק מן המידע שהועבר אז ע"י מקס, כיצד הצליח להגיע למקורות, לתחומים, שנתנו לנו אפשרות לדעת דברים שבכל דרך אחרת אי אפשר היה להגיע למידע זה.
את, גב' בינט ומקס, ידעתם כמה גבוהה רמת הסיכון בשליחות, בשליחות הבלתי רגילה שמילא מקס לביטחונה של המדינה. ואכן, לצערנו, נפל האיש על משמרתו. במרוצת הזמן נתערבבו פרשיות שלא היו קשורות זו בזו, ובטעות קישרו את מקס לפרשה אחרת שלא הייתה לו שום נגיעה, קשר ותפקיד בה. הוא מילא תחום במודיעין שלנו, שלא נגע למה שהיה קרוי: הפרשה. ומן הראוי שנזכור זאת היטב היום. הוא היה בשליחות מודיעינית נפרדת, עצמאית, שלא הייתה קשורה לכל האירועים של אותה שנה.
התכנסנו היום, כפי שאמרתי במאוחר, ומן הראו שנזכור. כמדובר בשליחויות עלומות בתחומי המודיעין, לעיתים עובר פרק זמן ארוך עד אשר ניתן לתת ביטוי מלא, הולם יותר, מלא אף פעם לא, לאיש, למשפחה, שנשאו בתפקיד כה אחראי, כה משמעותי, כפי שנשא מקס, ושילם על נכונות זו, ועל יכולתו זו, בחייו. הוא נפל בשליחות המדינה, למען המדינה, כאשר שרותו נתן למדינת ישראל יכולת ביטחונית הרבה הרבה יותר טובה מאשר אילולא נשא בתפקיד אותו מילא.
אנחנו בנוסף למעמד זה, מחפשים דרך לתת ביטוי להוקרה וההערכה שחייב העם והמדינה למקס. פנינו גם למספר עיריות בארץ, בערים, שיקרא רחוב או רחובות על שמו. ואני מקווה שגם במסגרת קהיליית המודיעין נמצא את הביטוי ההולם להנצחת זכרו, כפי שאנו חייבים לו.
אני יודע שמילים הן רק מעט נחמה. נחמה על אובדנו, נפילתו של מקס. אני לפחות, כמי ששייך לדור אז, זוכר הרבה סיפורים, לא סיפורים, עובדות, כיצד פעל מקס ומה הביא לנו אז, והעשיר את הידע שלנו.
אני פשוט רוצה להביע את הערכת, הוקרת הממשלה, משרד הביטחון, לך הגב' בינט, לך מישל, לאחות ולכל בני המשפחה ותהא זו מעט נחמה לכם.
