נתתי לזמן לחלוף מאז קיבלתי לידי את הספר בפברואר 2012 כדי לנסות להתייחס מהראש ולא מהבטן לראות גם תגובות של אחרים גם לתוכן ולסגנון ולא רק לכותרת "הושכח".
הספר נכלל בקטגוריה "ספר עיוני" שהוקדש למאיר מקס בינט, איש המודיעין הישראלי, לוחם סתר/ מרגל, שפעל במצרים בשנים הראשונות למדינה.
אין ספק שהתרגשתי והתלהבתי מאוד כשד"ר שאול ובר פנה אלי עם ההצעה לכתוב על אבי ושהוצאת "מעריב" תומכת בפרויקט ותוציא לאור את הספר. חיכיתי מספיק שנים שמישהו ירים את הכפפה ולא כך היה. זה לא שאין כתבים וסופרים שכתבו על נושאי ריגול, מודיעין פרשיות שצלחו וכאלה שלא בשנים האחרונות אבל קורות חייו וסיפורו של מאיר בינט – הדילמות והשאלות שעולות בהקשר אליו כנראה לא עניינו איש מהם לפחות לא מספיק להשקיע בכתיבת ספר עליו.
בשיחה הראשונה עם שאול או זאת שאחריה – דאגתי ושאלתי מה עם הקפדה על הדיוק בעובדות (אלה שידועות לפחות) והעריכה וקיבלתי תשובה מרגיעה שהעורך הראשי של ההוצאה מקפיד על "קוצו של יוד" ויבדוק לו בציציות. בפועל זה לא התרחש ושוב הרגשתי – חפיפניקיות.
היחיד שבאמת נכנס לעובי הקורה במהלך השנים והתייחס בכובד ראש לכל העניין היה צבי גורן שהכין את התוכנית "תעודת זהות" (הנמצאת באתר, שודרה בגל"צ ). לצורך הכנתה נבר במכתבים ובמסמכים שהיו אצל אמא שלי ואף טרח ותרגם מאנגלית כי זאת הייתה שפת התקשורת העיקרית בין הורי. בחומרים אלה השתמש גם שאול לצורך כתיבת הספר אבל היו דברים שנעלמו מעיניו ו/או עברו שינוי תחת כתיבתו ונעלמו מעיני העורכים. מדוע?
כמובן שאני שמחה שיש ספר, תיעוד של מהלך חייו של מאיר בינט בכתובים. דברים שכתב אם ביומנים או במכתבים ששלח שזורים בין דפי הספר ומסודרים בסדר כרונולוגי ואני מקווה ששופכים אור על האדם הרב תחומי, המוכשר והמיוחד הזה. קטע מאוד משמעותי בעיני חסר – "קולנו" מנשר שכתב ועיצב בינט לחניכיו באבאדאן לרגל הכנסתם לתנועת הנוער הציונית בטו' בשבט 1945 (נמצא באתר גם בגלרית וידאו וגם בדף הפייסבוק של בינט) . בעמוד 33 בספר יש תגובה של חניך לטקס אבל לא את הדברים הכל כך מרגשים והמראים שבינט, למרות גילו הצעיר (בן 26 אז) , המרחק שנמצא מאירופה וחוסר אמצעי תקשורת בשנים אלו (כנראה היה רדיו) הבין ותפס את גודל השואה. והיה אפשר להרחיב ולפתח עניין זה.
עיצוב הכריכה יפה מאוד מושקע ומתאים לתוכן הספר, טובים בעיני גם השמות שניתנו לפרקים וזה לא מובן מאליו. הסיכום – התמצית על הכריכה האחורית שזה מה שמוצג באתרים המפרסמים את הספר – ממצא ומזמין לקרוא (שלוש פעמים נקבר מאיר בינט…) חבל שבכותרת המשנה בכריכה הקדמית נכתב מי רצה למחוק מהזיכרון את מאיר בינט – המרגל שהתאבד בקהיר – כלומר שוב התייחסות לדרך שבה סיים את חייו ולא מאיר בינט שפעל במצרים, כלומר לעשייה, לחיים.
התמונות יצאו ברורות וחדות וברוב המקרים הכיתוב נכון.
שאול מכיר בכך שלמאיר בינט מגיעה הנצחה ראויה ובאמת האמין – הצהיר שמקווה שהספר יקדם עניין זה ושבעקבותיו גם יומן המפגשים שלי יהיה מלא. לידיעה – עד כה לא הוזמנתי להרצאה אחת בעקבות/בגלל שמישהו קרא את הספר וביקש לשמוע את דעתי למשל על דברים העולים מהספר ובכלל על מאיר בינט, גם לא קיבלתי מייל מקורא שנחשף לדמות ולסיפור בעקבות הספר. תגובה אחת בלבד הגיעה לאתר אולי עוד התייחסות.
נחזור לספר ולתהליך כתיבתו. שיתפתי פעולה עם שאול באופן מלא, פתחתי בפניו את כל המסמכים שביקש כולל הסרט "מצבה במעלה ההר" שביים חיליק נאמן, סיפקתי שמות וכתובות, ניהלנו דו – שיח גם במיילים ועניתי על שאלותיו. הוא הצליח להוציא ממני אפילו את ספרו של חיים יוגב בעל השם המקסים בעיני "עונות חיי" שלמגינת ליבו של יוגב – לא עבר את הצנזורה ולא זכה לפרסום כמו גם את הראיון שראיינתי את יוגב מספר שבועות לפני מותו.
חשבתי שד"ר ובר יחקור גם כיוונים נוספים או לפחות ישאל שאלות לגביהם – לדוגמא העברתי לו מכתב שנכתב בצרפתית במקור המופנה לחברה של S. Khoury בלבנון, מתאריך 5.8.1952 בעניין של עטים נובעים. האם זה סעיד קהורי?
המפגש הראשון שלי עם טעות בספר המודפס – המם אותי. הצוואה – המכתב שמצאו ליד הגופה – שונתה. זה הוביל אותי למציאת טעויות נוספות – יש משמעותיות יותר ופחות אבל קשה לי לקבל שספר יוצא לאור בלי עריכה מוקפדת ובמיוחד על נושא כה רגיש. אולי באמת קורא שאין לו מעורבות רגשית – לא שם לב לדברים שאני מציינת וכואבת אותם. בהמשך גיליתי ששאול נתן קרדיט לישובים שכביכול קראו רחובות של שם בינט – ולא כך. האם הייתה בעיה לבדוק? (לפחות קיויתי שחדרה ולוד שקיבלו קרדיט בספר – יקראו לרחוב על שמו או יעירו על כך ) וכך נחשפו בפני עוד ועוד טעויות ואי דיוקים שעריכה מוקפדת – הייתה אמורה לעלות עליהם אבל גם התייחסות רצינית של הכותב לעובדות (ג'ין ומאיר בינט הכירו בתל אביב ונשאו בעיר זו) .
ראוי לציין בהתייחסותי לספר שד"ר ובר סיגל לעצמו כיוון חשיבה על התנהלותו של מאיר בינט בשליחותו המודיעינית במצרים המושפע במיוחד מחומר חקירות חברי הרשת שמצא בארכיון צה"ל. לא אפתח נושא זה כאן מעבר לכך – ומקווה שהקורא יבין. עם דעות קשה להתווכח רק חבל לי שבעקבות זאת – יש אחרים הנתפסים לעניין.
רציתי שיקראו לספר מאיר בינט איש הצללים והצלילים. צלילים – בגלל אהבתו של מאיר בינט למוסיקה הקלאסית; וצללים – כי יש עדיין דברים הקשורים למאיר שלא נחשפו או אינם חד משמעיים ומאיר בינט עדיין בצל. תשובתו של שאול – זה לא שם שנראה לעורכים שהם בעלי ניסיון בשמות שמעודדים סקרנות ומכאן – מכירה.
האם הספר הזה עושה צדק עם האדם? האם אי אפשר היה להקדיש 133 עמודים ואפילו יותר למאיר בינט?
בפועל כרבע מהספר מתעסק ב"עסק הביש" והדמויות המעורבות אלה האחראיות למחדלים וחברי הרשת (עמוד 48 למטה ועד 62 ומעמוד 77 ועד 84) ) שזכו לאזכור די והותר בספרים שהם עצמם או אחרים כתבו, בכתבות ובסרטים תיעודיים. יש הבדל בין להזכיר את "עסק הביש" שזה בלתי נמנע בהקשר של מאיר בינט, במיוחד לגבי אופן וסיבת תפיסתו ע"י המצרים – לבין לדוש בפרשיה עגומה זו שוב ובספר שאמור היה להיות מוקדש לבינט. לפחות כך הוצג הפרויקט בפני.
כדאי היה לתת רקע למצבים ולהעמיק בסיטואציות ובמקומות בהם בינט נמצא. לדוגמא לא כל קורא בהמעטה רואה לפניו את התמונה של התנאים של אסיר שנחשד בריגול (לפני המשפט וגזר הדין) , החקירות, העינויים בכלא בקהיר העובדה ששמים אותו בכלוב באולם המשפט ועוד. לא כל קורא קרא למשל את "אישה בורחת מבשורה" (דויד גרוסמן) שבו יש שניים שלושה עמודים המתארים מה עבר אברם מהרגע שנשבה ע"י המצרים במהלך מלחמת יום הכיפורים והוא הגיע לכלא בשבוי מלחמה ולא כחשוד בריגול. או את התיאור בספר "מבצע סוזאנה" שעליו התבסס ובר במקומות אחרים ב"המרגל שהושכח".
ולהבדיל – לעבות את התקופה שלו במצרים, גם אם הספר לא רומן – לתת יותר "בשר" להתרחשויות.
דוגמא נוספת הפרק "מתקן עולם" – המתאר את התקופה בה שהה בינט באבאדאן מטעם סולל בונה. הפרק מתבסס בעיקר על יומני אבאדאן וכדאי היה להרחיב ולעבות. למרות זאת שמחתי לקרוא באותו פרק על הסבא רבא שלי – פרופסור יעקב אוברמאייר, אדם מאוד מיוחד לדורו, מגלה עולם והיסטוריה, הרפתקן וחכם בעל קבלות שכתב את תגליותיו והרפתקאותיו בעיראק גם לעיתון "המגיד" וכנראה השפיע גם על נכדו.
האם המחבר השאיר שאלות פתוחות? שאלות שיעוררו אצל הקורא חשיבה? האם ובר הצליח בכתיבתו לעורר סקרנות לגבי הדמות, מניעיו, ערכיו התנהלותו? דוגמא: בעמוד 100 יש שאלה התוהה מדוע בינט לא יצא, לא עזב את משמרתו כאשר הדיווח הראשון על תפיסת חברי רשת ציונית היה ברדיו דמשק ב- 24 או 25 ביולי (לא ב- 26 כפי שמופיע בספר ) ובתקשורת המצרית ב- 27 (תחילה הודעה רשמית של משרד הפנים) והוא נתפס רק ב- 10.8? שאלה שהעסיקה אותי הרבה במהלך חיי ובמיוחד בילדותי ונדנדתי לא מעט לאמי בעניין. אמי סיפרה לי שאבי הבטיח לה שאם תהיה תקלה ויקבל הוראה (קוד שנקבע למצב כזה שהיה אמור להיות משודר בתוכנית לעקרת הבית ) – יצא. ובכן – מאיר בינט לא קיבל הוראה לצאת.
למחבר צורך רב להביא אסמכתאות לדבריו שבכתובים (אפילו אם האסמכתאות לא מדויקות) ולדעתי ראוי היה להצליב מידע ממקורות מידע שונים כדי לדייק יותר בעובדות. בייחוד היה זה מצופה מהיסטוריון.
דוגמא –בסרט נאמר שבתחילת 1953 הצטרפו אל בינט רעייתו ובתו (לא מדוייק), ובספר מרץ 1953 אבל ממידע מג'ין בינט והוכחות ממכתבים ניתן לגלות שאנחנו לא הגענו למצרים לפני דצמבר, הכי מוקדם נובמבר 1953 . מתוך " תעודת זהות": " בתשעה במרס 1953 לפני שהוא יוצא לרומא לפגוש את ג'ין ומישל, שולח בינט אליהן גלויה מיוחדת ובה רק משפט אחד "זה עתה פגשתי את הגנרל", ועל גבי הגלויה, בערבית ובאנגלית, חותם הגנרל עצמו –מוחמד נגיב. …" כלומר בחודש מרץ (אמצע שנה) אנחנו לא איתו בקהיר ומבדיקה שלי במכתבים מצאתי מכתב מ- 21.10.53 שכתב אבי השוהה במצרים לאמי הנמצאת אתי עדיין ברומא.
הספר מתיימר להיות ספר עיוני, עובדתי ( כביכול מלא "אסמכתאות" לכל משפט כמעט) נכתב ע"י היסטוריון והציפייה דווקא בגלל זה הייתה שתהיה בדיקת והצלבת מידע כדי להגיע לדיוק בעובדות היכן שאפשר. זה אינו רומן או ספר מדע בדיוני או מסמך שנכתב על דמות שחייתה לפני אלף או יותר שנים שניתן לצבוע את הדברים כראות עיניו של המחבר.
אסיים בדבריו של חיים יוגב , ראש מדור תיעוד (מד"ת – מרכז דיווח ותפוצה באמ"ן, מרכז שטיפל בין היתר בארכיון אגף המודיעין בשנים 1956-64) ששרת במודיעין 30 שנה. יוגב כותב בספרו "עונות חיי", 2006 בעריכת עודדה יערי. בעמוד 98:
"פעולות ה'רשת', במצרים מתוארות בספרים רבים שיצאו ע"י אישים שונים, וכפי שכבר ציינתי בתחילת המבוא, כל אחד מזווית הראייה שלו או רצונו שכך יתקבלו ויפורשו האירועים, ואין מקום להוסיף עוד וריאציה להתרחשויות, על כן אני מדלג על תקופת פעילות ה"רשת" במצרים וחוזר לעבודתי במודיעין 8 כראש מדור תיעוד."
◊ ◊ ◊ ◊
תיקונים לספר בקטגוריה "ספרים בעברית" אחרי הצגת הספר.
