"נר שכבה בתא כלא אפל במצרים בחג החנוכה תשט"ו – מאיר לנו את הדרך",       גיל ברנר על הצד האחורי של האנדרטה

גיל הוא היוזם הדוחף והמבצע של כל פרוייקט ההנצחה ויובל לופן הוא הפסל – המון תודה להם וכל העבוד על עבודת הצוות שלהם.

  אנחנו אחרי הטקס לחנוכת האנדרטה לזכרו של אבי, מאיר בינט הממוקמת בכפר חסידים ביציאה מהכפר ליגור על שביל ישראל. מקום נהדר להציב בו זכרון למאיר בינט.

האירוע היה מרגש, נפלא, מושקע ובכלל מעל ומעבר לציפיותי וברצוני להודות למר דב ישורון ראש מועצת זבולון שדאג לכל ההתארגנות ממש בהתראה קצרה. עד לפני שלושה שבועות לא היה ידוע היכן האנדרטה תמוקם.
המועצה דאגה לנקיון האתר, לדגלי המדינה ושל המועצה האזורית זבולון, לכיסוי בד שחור שכיסה את האנדרטה על לרגע ההסרת הלוט, לזמרת, נגן קלידים וסקספוניסט, למוסיקת רקע, לכיבוד לצלם לכסאות….
גם מזג האויר הסביר פנים – הגשם של סוף השבוע פסק והשמיים היו בהירים. האויר נקי וקריר והאוירה  ששררה באירוע – מכבדת.
ככל הזכור לי – לא היה אירוע כזה לכבודו של מאיר בינט באופן אישי מאז טקס העלאתו של אבי לדרגת סגן אלוף ע"י שר הבטחון יצחק רבין בספטמבר 1987. לדעתי היו הפעם יותר משתתפים. וכמעט כולם כאלה שבחרו להשתתף. בהחלט לא מובן מאליו.

תודה מיוחדת למארגנת האירוע לפרטי פרטים כאילו שהיה אירוע פרטי שלה – הלן בוטנסקי מנהלת מחלקת התרבות במועצה, למשה יערי הצלם והאחראי על האינטרנט שיום אחרי כבר הכניס דיווח לאתר המועצה
http://www.zvulun.org.il/%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%98
תודה גם למנחה, לזמרת, לנגנים לעובדי המועצה כולם שדאגו לכל פרט, לכיסאות, לסידור הכיבוד וכמובן לכל המשתתפים שהגיעו לקחת חלק באירוע גם אם התקיים באמצע השבוע…

בדברי הבאתי גם קטעים מתוך "שבילי הגבורה" שכתב יצחק שדה.