3.4.2012
כמה מילים/משפטים על נושא שהוא גורלי אבל פרשה מעניינת. אני עם חבורה של גדעונים ואני לא יודע אם צריך להסביר לכם מה זה גדעונים, זה אנשים שעסקו בתקשורת במסגרת המוסד לעלייה בעיקר אנשי הפלי"ם. ואני נמצא ברומא ומקבל הודעה שאנחנו נצטרך לקבל, הקבוצה שלנו, איש נוסף.
לא אמרו לנו שם אלא רק תדעו. והנה מגיע בחור יפה תואר מבוגר מאיתנו; אנחנו היינו חבורת פרחחים, אינטלקטואל שלא ידענו איך הוא ישתלב והנה להפתעתנו הוא השתלב בצורה יוצאת מן הכלל בחבורת אנשי הפלי"ם ובעיקר הגדעונים. הוא בא ולמעשה היו לו שני עניינים חשובים שלא הבינונו מה פירושם. הוא רצה ללמוד אלחוט מורס ובעיקר לבנות מכשירי קשר זעירים. טפלו בו בעיקר סם הילל ז"ל שחלק מכם הכיר אותו היטב והוא השקיע באמת מאמצים רבים להכניס אותו וללמד אותו את שני התחומים האלו את התחום של הטכנולוגיה של בניית משדרים זעירים, היום זה שום דבר אבל אז זה היה הרבה מאוד; ודבר שני – זה ללמוד מורס. מאיר ישב איתנו, אנחנו לימדנו אותו ובעיקר אהבנו אותו, אהבנו אותי מכיוון שהיה שונה מאיתנו. אנחנו היינו, ואיני רוצה להשתמש במילים יותר חריפות – חבורת פרחחים שנקלעו להיות במוסד לעליה. (כאן אורי גורן חוזר על הדברים או שמשהו בהקלטה לא בסדר). הוא ישב איתנו כנראה איזה חודש וכעת פעם ראשונה אני רואה אותו זה פשוט הרעיד את ליבי מאיר עם הפייפ, זה כל – כך אופייני, התאהבנו בו, אהבנו אותו דווקא בגלל השונות. (שוב חזרה על דברים שאמר). כעבור זמן מה הוא כמו התנדף כמו שהוא בא, בלי הכנה, כך גם עזב אותנו. אני כמובן אחרי שישים וכמה שנים לא יכול לזכור תאריכים אבל באיזו שהיא צורה לא נקלט בטווח הארוך לקבוצת הפרחחים הזאת של אנשי הפלי"ם והגדעונים. וכשלמעשה כשחזרנו ארצה, אני לפחות חזרתי ארצה התעניינתי איפוא נמצא האדם הזה הנחמד האינטלקטואל והרציני מאיר בינט – ולא מצאתי למרות שהיו לי קשרים כולל עם המוסד יש עוד לא מעט אנשים שזוכרים את הדבר הזה. הוא התנדף והמקום הבא שפגשתי בו זה פתאום אני שומע שמרגל ישראלי נאסר יחד עם אנשי הפרשה ושהוא התאבד. לנו היה, אפילו עשינו ערב בינינו, לא פרסמנו את זה, להזכיר את הרגעים הטובים שהיו לנו יחד עם מאיר.
